אל תביאו זוגיות מתה לייעוץ הזוגי

הוא גבר מאוד ייצרי.
אשה אחת חוקית לא מספיקה לו, גם לא שתי נשים ולא שלוש ולא ארבע.
הוא דון ז'ואן שיכול להיות עם כמה וכמה נשים.
יש לו אשה לה הוא נשוי כדת וכדין ויש לו ילדים. חיי משפחה כרגיל, עובדים קשה, מגדלים את הילדים, מכבדים את ההורים, מארחים חברים.

חיי המין שלהם כמעט ולא קיימים

היא רוצה לעיתים מאוד רחוקות כי היא עייפה מתקופת החיים הלחוצה והאינטנסיבית.
הוא רוצה כל יום וכל היום.
הוא מציע לה כמעט כל יום או כל יומיים, היא מתחמקת ממנו באלגנטיות ומתחילה לחשב מבחינה פוליטית מתי התחמקה, כמה פעמים התחמקה וכמה זה "תקין" להתחמק ממנו בלי להגזים.
הוא מתוסכל מינית מאוד, גם היא מתוסכלת מינית מאוד.
הוא מתוסכל כי הוא רעב, היא מתוסכלת כי היא שבעה ומבחינתה היא יכולה להסתדר בלי סקס בכלל או במקרה הטוב פעם בחודש.
פעם היא היתה מינית, אבל עם הילדים, העבודה הקשה והשחיקה המיניות שלה ירדה לאפס או ממש קרוב לאפס.
הוא מנסה בכל כוחו להתאפק, להתנזר, לאונן, לא לחשוב על זה.
מנסה להשקיע בעבודה את האנרגיה המינית, לתעל למשהו אחר, אבל ככל שהוא מנסה לעשות את כל הדברים האלה החסך שלו חותך בבשר החי.

הוא מרגיש שכשאשתו לא רוצה זה כי הוא לא מושך אותה, הוא מרגיש דחוי על ידה, לא גבר, מסורס, עלוב שתפקידו למלא מטלות להחליף חיתולים ולעבוד קשה.
היא מרגישה שהוא אגואיסט, חושב רק על עצמו, לא מתחשב בה שהיא עייפה, עסוק בצרכים שלו.
את התסכול המיני של שניהם הם מתעלים למריבות אינסופיות על כל דבר כמעט.
על הכסף, על חינוך הילדים, על זה שהוא צופה בפורנו והיא מרגישה שזו בגידה כי גבר נשוי לא אמור לצפות בסרטים כאלה.
ככל שהם רבים יותר היא פחות ופחות רוצה שהוא ייגע בה כי כשהיא כועסת היא לא מצליחה להתמסר למגע.
תדירות המין ביניהם הולכת ופוחתת ולא שיש ממה להפחית.
הוא גבר מונוגמי, הוא לא רוצה לבגוד, נמאס לו לאונן, הוא מתחיל לשנוא אותה בסתר ליבו.
לשנוא אותה שהצורך הבסיסי שלו במין לא מתקיימת, הוא מרגיש שהיא יוזמת מריבות כדי לתרץ את זה שבגלל המריבות ממש לא מתחשק לה.

הם הופכים להיות שותפים רעים תחת אותה קורת גג אחת
הוא מתחיל לפזול החוצה, בעבודה שלו יש מישהי שחושבת שהוא מקסים, חתיך, מהמם, שנון וחכם.
מדי פעם הם מתכתבים בווצאפ, מעבירים בדיחות, צוחקים, כיף להם לדבר אחד עם השני בעבודה על קפה.
מולה הוא מרגיש גבר, מוערך, שווה, סקסי.
מולו היא מרגישה נשית, מחוזרת, מוקסמת.
אבל… זה אסור שניהם נשואים.

אשתו תפסה אותו מתכתב איתה בשעות הערב ועשתה לו על זה סקנדל מארץ הסקנדלים, צרחות, בכי, התפרצויות זעם, איום בגירושין, איך הוא מעז להתכתב עם אשה אחרת ומי זאת "הזונה הזאת"?
היא מתכננת להגיע אליו לעבודה ולהשפיל אותה מול כולם כדי שידעו שאיתה לא מתעסקים וגם איתו לא. לעשות שם הצגת תכלית למען יראו וייראו וכדי שהוא יראה מה גודל זעמה.
הוא מתחנן בפניה שאין ביניהם כלום חוץ מידידות, אשתו לא מאמינה.
היא מחטטת לו בטלפון, במייל, בפייסבוק, באינסטגרם, בווצאפ.
היא מחפשת סימנים ולא מוצאת.
בטח מוחק, היא חושבת לעצמה ועושה לו בערב עוד הצגת תכלית שמטרתה להראות לו שאם היא כועסת עליו כשהוא לא בוגד מה יהיה גודל זעמה עליו אם יחשוב אפילו לבגוד.

הוא מסתובב בעולם עצוב, מדוכא, כעוס, חותך אנשים בכביש על ימין ועל שמאל כי בתוך תוכו הוא רותח.
הוא הפך להיות אדם בלתי נסבל לעצמו, כלפי אשתו, כלפי ילדיו, כלפי אחרים בעבודה.
היא הפכה להיות מרירה, עצבנית, חשדנית, כועסת, קמטים של מרמור מעטרים את פניה הצעירות.
היא עובדת בלהיות השוטרת, הבלשית, השופטת והסוהרת שלו.
הוא עובד בלא להיכנס לדכאון, להיות בסדר ולא לעשות סקס עם אף אחת, גם לא עם אשתו.

 

כולם בטוחים שהם זוג משמיים, מקנאים בהם על הקשר הטוב שיש להם, הם דוגמא ומופת לכולם
בפנים יש הרבה כעס, תסכול ואכזבה ממערכת היחסים ביניהם.
בסתר ליבו הוא שוקל להתגרש או לנהל רומן כדי לא להתחרפן, לא להתפוצץ ולמצוא דרכים לתעל את התסכול המיני והזוגי שלו.
הוא חושב שזוגיות לא נועדה כדי לכלוא את האדם.
בסתר ליבה היא רוצה שהוא ימות וישאיר לה את ביטוח החיים הנדיב שלו.
היא לא מסוגלת יותר להיות איתו, לגעת בו או שהוא ייגע בה.
היא עדיין לא הכירה מישהו שעשה לה את זה כי היא עסוקה בלהיות שוטרת שלו.
היא מוכנה להמשיך לסבול בזוגיות העיקר להישאר נאמנים ולא לפזול החוצה.
אז נכון, היא לא פוזלת החוצה ואין מישהו שהיא חושבת שהוא אטרקטיבי בעיניה כי היא עסוקה בהישרדות, בלשמר בכוח חלום של אשלייה זוגית שהם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
היא לא מבינה מה לא בסדר בהתנהגות שלה, מבחינתה היא צודקת והוא לא נענש מספיק על הקשר עם הידידה שלו מהעבודה.
ומה האלטרנטיבה? זה לא שבבית יש זוגיות טובה שכיף להיות חלק ממנה.
אבל היא מוכנה להמשיך לסבול את העינוי.
הוא כבר מתחיל להטיל ספק בהמשך הסבל הזה וחולם על חיים שלווים בלעדיה כשיש לו חופש לדבר עם מי שהוא רוצה, לעשות סקס עם מי שהוא רוצה, לא לתת דין וחשבון עם מי דבר, באיזה סרטון אינטרנטי צפה, למה לקח לו כל כך הרבה זמן לחזור הביתה מהעבודה? ולמה הוא מעדיף לעבוד שעות נוספות במקום להיות בבית, לעזור עם הילדים ולחטוף בכל ערב את מנת הכעס שלה עליו כי "מגיע לו".

לה מאוד רע, אבל היא התרגלה לרע הזה והיא לא מוכנה בשום אופן שיהיה לו טוב.

היא מרגישה קורבן, מרגישה שזו זכותה להעניש אותו ושזה תפקידה כי הוא פגע בה ובקדושת הזוגיות.

ואם רע לה, למה שלו יהיה טוב?

אבל העיקר שיש זוגיות.

 

אל תביאו לייעוץ הזוגי "גופה" שאי אפשר להציל כי אז כולנו נצטרך לקבוע מוות

כיועצת זוגית אני פוגשת הרבה זוגות כאלה, הם מגיעים אלי לייעוץ מפורקים אחרי שהחלום הזוג והרומנטי התנפץ להם מול המציאות, השחיקה והילדים.
מזוג אוהב מתחת לחופה הם הופכים לפעמים תוך כמה שנים להיות שונאים אחד של השני.
זה חבל וזה עצוב.
אחד הפרמטרים החשובים לי כיועצת זוגית זה באיזה שלב זוג מגיע אלי.
זה כמו כל דבר בריפוי.
ככל שמטפלים בבעיה כשלב מוקדם יותר לפני שהיא התקבעה או גרמה נזק בלתי הפיך, כך קל יחסית להתמודד איתה.
אם אחד מבני הזוג כבר עבר את נקודת האל חזור אי אפשר להכריח אותו לראות את הדברים אחרת.
אפשר להציע, אפשר לנסות אבל אי אפשר לכפות ולפעמים בייעוץ הזוגי אני רואה זוגות שפונים אלי כשמאוחר מדי.
כשנשאר לקבוע מוות סופי של מערכת היחסים כי לא נותר רצון לשקם.
גם אם צד אחד נכנס ללחץ וקובע טיפול כדי לנסות להציל משהו, במידה והצד השני כבר נחוש שנמאס לו ואין לו רצון להשקיע בזוגיות כושלת, הטיפול ייכשל.
לסמן וי כדי לעשות בכאילו לא באמת מצליח לשקם זוגיות פגועה מדי.
כיועצת זוגית ההצעה שלי היא – לא להזניח.
הכי "נוח" לטאטא מתחת לשולחן, להאשים את האחר, לצפות שהיא / הוא ישתנו ולא לפנות לעזרה.
אבל בטווח הרחוק, מוקש קטן הופך לפצצת אטום שמחרבת כל חלקה טובה בזוגי, במשפחתי, בכספי, המיני, ברגשי וכמובן שזה משפיע על הילדים.

אם משהו לא עובד בזוגיות אני מזמינה אותך לקבוע איתי פגישת היכרות בקליניקה בכפר ורדים או אונליין.
צילה שנהר – יועצת זוגית, אישית ומגשרת

0506402526