הסכם ממון לפני חתונה כן או לא?

הסכם ממון בזוגיות כן או לא?

 

זה לא סוד שהיום אחוז הגירושין עולה עם הזמן. זה לא סוד שזוגות מתחתנים ומתגרשים לפחות פעם אחת אם לא פעמיים ולפעמים שלוש וארבע.

זוגיות היום היא לא לנצח כמו שהיה פעם. שלא משנה מה היה בין סבא לסבתא, הם לא התגרשו למרות שאנחנו חושבים שהיה להם מאוד טוב או שהיה להם מאוד רע והם נתקעו אחד עם השניה ואימללו בלי סוף עד שהמוות הפריד ביניהם, בד"כ סבא מת ראשון.

אחרי שסבא מת או שסבתא הרגישה הקלה או שהתאבלה עליו עד יום מותה.

כשזוג מתחתן היום הוא יודע שזה עלול להיות עם תאריך תפוגה.

למה? כי סטטיסטית הזוג מכיר אנשים שהתגרשו. או שההורים של הזוג התגרשו, או חברים של הזוג התגרשו והאופנה היום של גירושין הופכת להיות נפוצה יותר ויותר.

 

החלום הרומנטי של אהבה לנצח נצחים עד שהמוות יפריד בינינו כבר לא תופס בעידן הזוגיות בה כל צד מגיע עם דרישה של "מגיע לי" ואם איום שאם לא אקבל את מה שמגיע לי אז נתגרש.

בתי המשפט  לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים קורסים תחת העומס, דיונים נדחים לחצי שנה או שנה ולפעמים לוקח שנים רבות להתגרש.

בגלל שחתונה מגיעה עם תאריך תפוגה ויש נקודות קריטיות בהן הבעיות עלולות לצוץ כמו שנה אחרי החתונה וילד ראשון, מגלים מהר מאוד שהחלום הרומנטי כבר לא תופס מים עם הלחץ והשחיקה המאסיביים שמופעלים על זוגות צעירים.

הסכם ממון פוגע בחלום הרומנטי של "נחיה באושר ועושר לנצח עד שהמוות מפריד בינינו" כי הסכם ממון לוקח בחשבון את האפשרות הסבירה שהזוגיות עלולה לעלות על שרטון ושהדרך לפירוק החבילה קצרה מתמיד.

הרבה אגו נכנס לתמונה כשההגיון פוגש את הרגש, את הרומנטיקה ואת הפרפרים, הפוצי מוצי והלבבות.

 

מתחילות לעלות הרבה שאלות:

הוא לא סומך עלי? היא לא סומכת עלי?

הוא לא אוהב אותי? היא לא אוהבת אותי?

אם הוא יזרוק אותי עם מה אני אשאר? אם היא תזרוק אותי עם מה אני אשאר?

בטח ההורים שלו / שלה הקמצנים האלה שלא סובלים אותי מכניסים לו / לה שטויות לראש.

איך הוא יכול לחשוב על פרידה כשאנחנו רק בתחילת הקשר? איך היא יכולה לחשוב על פרידה כשאנחנו רק בתחילת הקשר.

איזה אגואיסט/ית, כי גם לי מגיע משהו מהרכוש שיש לה / לו.

 

אחלק את המאמר שלי לשלושה סוגים של זוגות:

  1. זוגות תפרנים שזו זוגיות ראשונה שלהם שמתחילים בלי שקל על התחת ובלי עזרה של הורים.

  2. זוגות צעירים שאחד מההורים נותן לילדים נכס להתחלה.

  3. זוגות פרק ב' שמגיעים עם נכסים או חובות מהזוגיות הקודמת.

 

כשמדובר על זוגות צעירים ותפרנים בלי כסף ובלי תמיכה מההורים, אין בעיה. אוספים שקל לשקל, קורעים את התחת ומה שמשיגים משיגים בלי עזרה של אף אחד. אין טעם לעשות הסכם ממון מראש כי לא היה רכוש לפני הנישואין ואני לא מחשיבה את הכלב / חתול. את הרכב הישן שבקושי נוסע, את הספה מאיקאה והצלחות שנרכשו בחנויות הסטוק למיניהן בשקל לצלחת.

אם נפרדים הרבה יותר קל לחלק את החבילה בלי יותר מדי עניינים של רכוש קודם.

 

כשהורים נותנים נכס לילד/ה שלהם והילד או הילדה מתחתנים, ההורים לוקחים בחשבון שיש מצב שהזוגיות הזאת היא לא לנצח, במיוחד אם הם רואים שהכתובת על הקיר והרבה פעמים הורים רואים את זה ולפעמים הם ממש צודקים. כי מה שזוג הורים מנוסה רואה הילד או הילדה המאוהבים והעיוורים לא תמיד רואים. אני לא מדברת על הורים אובססיבים שלא מוכנים לשחרר את הילד או הילדה לחיים העצמאיים.

וכשהורים רואים שיש מצב לפרידה פוטנציאלית בעתיד הם לא ירצו שהנכס שרכשו עבור הילד בדם יזע ודמעות יעבור לבת / בן הזוג.

אני מכירה הורים שחנקו את עצמם וקנו לילד דירה, הדירה היתה הבטחון הכלכלי שלהם שיוכלו לממש בעתיד. הילד התגרש, גרושתו לקחה חצי מהדירה והם נשארו בלי בטחון כלכלי בכלל כי לא הוגדר מלכתחילה מה קורה עם הדירה כשנפרדים. מאחר שהדירה היתה רשומה על הילד והוא רשם גם את אשתו בדירה היא זכתה בחצי מהנתח.

 

בזוגות פרק ב', ג', ד' או ה', הדברים הרבה יותר מורכבים. יש כבר נכסים מצד אחד או חובות מצד שני, תלוי במזל של אותו אדם.

בכל מקרה לא מדובר על לוח נכסים חלק ואם יש רכוש שנצבר לפני הנישואין יש לתת עליו את הדעת מה קורה במידה ונפרדים. מאחר שזה קרה בעבר, אותו אדם כבר מודע לאופציה שזה יכול לקרות שוב והסטטיסטיקות מוכיחות שזוגיות פרק ב', ג' ד, או ה', מחזיקה הרבה פחות מעמד מזוגיות פרק א' כי יש גורמים לא קלים שיש לקחת אותם בחשבון: ילדים לא ביולוגים, אקס/ית, מזונות, עניינים לא פתורים.

 

בשורה התחתונה:

עד כמה שהסכם ממון הוא לא רומנטי, הסכם ממון הוא מציאותי, כי בסופו של דבר המציאות הרבה יותר חזקה מכל סיפור אהבה שעלול להישחק עם הזמן.

הרבה פעמים עצם הדיבור על הסכם הממון מייצר כל כך הרבה מתח שזה כשלעצמו גורם לזוג למלחמות ובסופו מוביל לפרידה.

אבל מה שגורם פרידה זה לאו דווקא הסכם הממון אלא הפגיעות שמתלווה לכך, הכעס, האכזבה והתסכול על כך שלא רואים אותי, שלא יאהבו אותי, שינטשו אותי ושהזוגיות תיגמר. הפחדים שלנו, הכעסים והאגו הם הבעיה ולאו דווקא הסכם הממון עצמו.

 

העצה שלי:

על כל אחד מבני הזוג לפתח עצמאות כלכלית שאם נפרדים אף אחד לא תלוי באף אחד.

אני מציעה לפעול מהשכל ולא מהלב, ולהבין שהסכם הממון לא בא "לדפוק" אותי או "לדפוק אותה / אותו" אלא להסדיר את העניינים במידה ומשהו משתבש וכיום די ברור שמשהו משתבש בדרך.

לשים את האגו בצד, אני יודעת שזה מאוד קשה, ולעשות את מה שנכון ולא את מה שקל.

לבחור לא להיפגע. הסכם ממון זה לא אומר שזה סוף הקשר.

לא לטאטא את העניין הכלכלי מתחת לשטיח כי זה "פוגע ברומנטיקה", עם כל הקושי שכרוך בפיצוץ האשלייה של נחיה ונאהב לנצח נצחים, המציאות מלמדת שחובה להתכונן לאופציה של פרידה.

הסכם ממון זה כמו צוואה, איך מחלקים את הרכוש אחרי המוות כי ברור שהמוות מגיע והוא תמיד מגיע. גם אם לא מדברים על זה, זה מגיע.

זה נכון שלא כל הזוגות מתגרשים, אבל שיעור הגירושין זה סימפטום שכבר אי אפשר להגיד שהוא לא קיים וחייבים לתת עליו את הדעת ויפה שעה אחת קודם.

אני יודעת שזה כואב ולכן אני שולחת חיבוק ענק לכל נפגעי הסכם הממון.

צילה שנהר – יועצת זוגית ואישית בצפון ואונליין.

נ.ב. אם לא קבלת ממני במתנה את הסרטון הקצרצר שמסביר איך לתקשר בזוגיות בצורה נהדרת נא ללחוץ כאן