למה אנשים לא בוגדים בזוגיות?

בחור ובחורה נותנים יד בזוגיות

למה אנשים לא בוגדים?

במאמר הקודם כתבתי למה אנשים כן בוגדים בזוגיות שלהם.
במאמר הזה אני רוצה לדבר על למה אנשים לא בוגדים.

אני רוצה לחלק את הקבוצה הזאת לשלושה סוגים עיקריים:
1. אלה שלא רוצים לבגוד ולא בוגדים.
2. אלה שמתים לבגוד אבל לא בוגדים.
3. אלה שעדיין לא בגדו כי הזדמן להם לבגוד אבל אף אחד לא יכול להתחייב וגם הם לא שזה לא משהו שבוודאות לא יקרה להם בעתיד.

1. אלה שלא רוצים ולא בוגדים זו קבוצה שמורכבת מכמה סוגים:

אנשים שהם מונוגמים במהות שלהם, מגיל אפס הם ידעו שהם יהיו עם "האחת / האחד" כל חייהם או עד יום מותם, שמרגע שהם בזוגיות אף גבר ואף אשה לא עוברים בכלל בטווח הראייה שלהם והם מפתחים עיוורון כלפי אנשים אחרים. הם יכולים לדבר עם אנשים אחרים, הם יכולים לעבוד עם אנשים אחרים אבל ברור להם דבר אחד, שכל מעיניהם נתונים רק לאלה שהם חיים איתו ולנצח. אלו האנשים במודל שכל אחד בתחילת דרכו היה רוצה להיות בזוגיות עם אחד כזה. אני קוראת להם הצדיקים.

אנשים א-מיניים שבקושי יכולים לסבול מיניות עם בן או בת הזוג ומאחר שזה לא משהו שמרגש אותם, הם לא יכולים לחשוב על מיניות עם אדם אחד. סקס לא מעניין אותם, מיניות מעצבנת אותם. מבחינתם אם כבר סקס אז רק כדי להתרבות וגם זה במינימום האפשרי ועדיף הזרעה ולא מגע. אולי הם יסכימו להתפשר על חיבוק / כרבול פה ושם אבל זה לא משהו שממש חסר להם ונדיר ביותר שהם ירגישו חרמנות.

אנשים שמאוהבים ובאופוריה. הם כל כך כרוכים אחרי הישבן של בן / בת הזוג שלא עולה על דעתם להיות / לחשוב על מישהו אחר. הם הולכים מסונוורים אחרי אותו אובייקט בו הם מאוהבים. הבעיה: התאהבות ואופוריה זה משהו שחולף עם הזמן.

2. אלה שמתים לעשות אבל לא עושים כי:

יש להם גבול חיצוני ולא פנימי. הם מתים מפחד מההשלכות, מהפחד לפגוע, להיפגע, לאבד את הילדים, את הזוגיות, הנוחות, ההרגל, הסטאטוס, הכסף, מפחדים מהבאלאגן שיבוא אחרי הבגידה.

אנשים שמפחדים שיבגדו בהם ולכן מקיימים את אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך. אבל בתוכם הם היו שמחים להיות בצד הבוגד.

אנשים שמתאהבים בסתר ליבם במישהו אחר, הם אומרים לעצמם שזה לא בסדר, הם לא בוגדים למרות שהיו מתים לממש אבל נכנסים לדכאון עמוק בגלל שהלב מרגיש משהו שאסור להם להרגיש. הם לא מממשים אבל חיים בתחושה של החמצה, תסכול, אכזבה, דכאון, כעס ומתים שהחיים האלה ייגמרו כבר.

יש אנשים שמרוב פחד להתאהב ולבגוד הם מכבים את המיניות שלהם כדי חלילה שזה לא יקרה. הם מעקרים / מסרסים את עצמם מבחינה רגשית ומינית כאמצעי מניעה לבגידה פוטנציאלית. אז נכון שהם לא בוגדים אבל מתחת לפני השטח היו רוצים, אבל האיסורים החברתיים / דתיים / זוגיים מונעים מהם.
ואם כבר הם חלילה התאהבו הם יכניסו את עצמם למשטר עינויים כדי להוציא מהר מהר את המרכיב האסור הזה בתוכם ולחזור מהר למסגרת המונוגמית בה הרגשות הם רק לאדם אחד. הם יחושו בושה, אשמה, ייסורי מצפון, חרטה ופוריטניות כלפי עצמם.

 

3. אלה שמצהירים שהם לא בוגדים ובאמת עדיין לא בגדו עם המילה עדיין.

הם עדיין לא פגשו את הבנאדם שיסעיר אותם למרות היותם בזוגיות. הם יכולים להישבע שזה לא קרה, שזה לא קורה, אבל הם לא יכולים להישבע שזה אף פעם לא יקרה עד יום מותם.

אז… מה אתם?
קבוצה ראשונה? שניה? שלישית?
איך אתם פותרים את הקונפליקט הבלתי אפשרי הזה?

 

את אשה ובגדו בך? הכנסי לקישור כאן

 

אתה גבר ובגדו בך? היכנס לקישור כאן

צילה שנהר – יועצת זוגית אישית ומגשרת.
מלווה זוגות אחרי משברים בזוגיות.
ייעוץ זוגי בצפון ואונליין מכל מקום בארץ ובעולם.