למה כל כך הרבה אנשים מתוסכלים מהזוגיות שלהם?

ידיים אצבעות ביחד בזוגיות

למה 40% מהזוגות מתגרשים?
ומבין אלה שנשואים למה חלקם רוצים להתגרש ויודעים שזה רק עניין של זמן?
למה 60% מהזוגות שנשואים פרק ב' מתגרשים שוב?
ולמה כל כך הרבה זוגות מתגרשים בשנים הראשונות לזוגיות?

אפשר לכתוב על זה ספרים שלמים, מחקרים שלמים ולהתפלסף בלי סוף.
אני רוצה לסכם את התובנות שלי במילה אחת "ציפיות".
או בשתי מילים "ציפיות גבוהות".
או בשלוש מילים "ציפיות ממש גבוהות" ואוסיף עוד 2 מילים – לא ריאליות.

הציפיות שיש לנו היום מבן / בת זוג הן עצומות:

אנחנו מצפים שתהיה התאמה: זה נכון לשני המילים אם כי כתבתי בפנייה לזכר.
מינית: גודל האיבר שלו, רוחב האיבר שלה, הריח שלו / שלה, הטעם שלו / שלה, מבנה הגוף שלו / שלה, מידת השעירות, ההזעה.
התאמה אינטלקטואלית
שהוא יהיה החבר הכי טוב / החברה הכי טובה
שיהיו לנו תחביבים משותפים
פרספקטיבה דומה לגבי העולם
התאמה בהיגיינה
ציפייה שהוא יתן לנו בטחון
ציפייה שהוא ירגש אותנו כל פעם מחדש, יגוון, שלא יהיה משעמם.
התאמה בהיבט הכספי.
התאמה בסדר ובניקיון.
שנסתדר עם המשפחה שלו ושאם לא נסתדר שהוא יעמוד תמיד לצידנו.
שיבין , שיכיל, שיפרגן, שיחמיא.
שיהיה אבא למופת.
שיפרנס
שיקח חלק פעיל בעבודות הבית.
אנחנו מצפים לקשר הדדי.
בילויים משותפים.
זה שאנחנו מספרים לו הכל והוא מספר לנו.
זה שעולמו גלוי בפנינו.
זה שאנחנו בטוחים שאף פעם לא יפגע בנו, בטח שלא בכוונה וגם לא בשגגה.
שיעדיף אותנו על פני החברים.
שישתוק כשצריך.
שידבר כשצריך.
שידע מתי לשתוק ומתי לדבר ושידע בדיוק מה להגיד.
שלא יהיה לו אגו.
שידע לוותר.
שלא יהיה עקשו אבל שלא יהיה סמרטוט.
שיהיה אסרטיבי אבל לא תוקפני.
שיקום וילך לישון כשלנו מתאים.
שלא יבוא אלינו בדרישות, טענות, מענות, כעסים.
שיתן לנו מרחב כשאנחנו רוצים, שייתן לנו חיבוק כשאנחנו רוצים ושידע בדיוק מתי כל דבר.
שיכיר אותנו בלי שנדבר.
שיהיה צפוי, ולפעמים שיפתיע.
שיקבל את החסרונות שלנו באהבה.
שיכבד, שירגש, שיפרגן….. שיצחיק אותנו, שישמור את הסודות שלנו.
ואם אחשוב עוד 5 דקות אוסיף עוד קריטריונים.

 

מה שפעם קהילה שלמה של אנשים בשבט הצליחו בקושי לספק, היום אנחנו מצפים שכל הקריטריונים האלה יהיו באדם אחד!!!

גדלנו על האשליה שאי שם ביקום מסתובב לו "האחד" שלנו או "האחת" שלנו, שמתאים לנו כמו כפפה ליד, שלידו נרגיש כמו בחלום, שברגע שנכיר אותו כל בעיותינו ייפתרו, שנהיה מאושרים, שנתעלה מעל למציאות, שיהיה לנו שמח. תמיד, לנצח.
אנחנו חושבים שאותו אדם נמצא דיפדוף אחד הלאה באפליקציות ההיכרויות, בפייסבוק, בטינדר או בבר.
אנחנו מחפשים את ההתאמה המושלמת כי ככה הסבירו לנו שזה צריך להיות שנדע שכאשר זה "זה" אז נדע זאת.
אלא שהמציאות היא לא כמו שאנחנו מדמיינים, המציאות היא מציאות והיא לא בהכרח מתאימה את עצמה לרצונות ולשאיפות שלנו. המציאות מתנפצת מול הכמיהות, הרגשות, הרצונות שלנו ואנחנו מגלים שמולנו ניצב אדם שמצפה מאיתנו לפחות לאותו דבר וכי יש לו שריטות עמוקות בפני עצמו, חסרונות, קשיים, דברים לא פתורים ואם הוא מגיע בפרק ב' אז מתלווה אליו ילדים מנישואין קודמים, גרוש/ה ושפע מטענים.

 

אנחנו מרגישים מרומים, שנדפקנו, שזה לא מה שרצינו ואנחנו כועסים אפילו יותר.
למה? כי נגענו בחלום והוא נילקח מאיתנו. אנחנו בטוחים שאנחנו היינו סך הכל בסדר ואילו הצד השני…. אילו רק היה משתנה, אילו רק היה מבין, אילו ואילו ואנחנו מרגישים קורבנות.
בגלל שגדלנו על אשליית האחד ועל החלום אנחנו משוכנעים שפשוט לא בחרנו נכון ואם רק ניפרד נמצא סוף סוף את החצי השני שלנו שמחכה לנו ממש מעבר לפינה הזאת, ואז מעבר לפינה, ההיא ומרוב פינות אנחנו לגמרי מתוסכלים.

נשמע מוכר?

אז לפני שאתם מתגרשים:
קחו נשימה.
בדקו מה הציפיות שלכם.
תירגעו.
קחו אחריות אישית ותפסיקו להאשים.
הסתכלו עליו או עליה בעיניים מציאותיות ולא דרך עיני האשליה.
קשה לכם? התבצרתם? לכו לייעוץ או טיפול.
אל תזניחו, תאשימו, תכעסו, תנסו לשנות בכוח כי זה לא יצליח לכם.

אני כאן כדי לעזור לכם.

צילה שנהר
יועצת זוגית אישית ומגשרת בצפון ואונליין.
0506402526

 

למאמר אנשים לא בהכרח בוגדים כי רע להם בלחיצה  כאן