הוא אמור לדאוג לאושר שלי

אני שומעת מכל כך הרבה נשים את המשפט הזה שמרגע שאת בזוגיות הוא זה שאמור לדאוג לאושר שלך.

קודם כל אני רוצה לשאול אותך "מה זה אושר"?

כל כך הרבה אנשים רודפים אחרי האושר בלי בכלל להגדיר לעצמם מהו. כל כך הרבה אנשים רוצים אושר מתוך ציפייה שהוא יהיה שם כל הזמן אם רק יפצחו את השיטה. כל כך הרבה אנשים חווים תסכול אינסופי רק בגלל שהם לא הגיעו אל האושר הנכסף כאשר נדמה להם שהאחרים מאושרים יותר מהם ורק הם תקועים אי שם מאחור במאסף.
ממה שאני שומעת מנשים האושר בזוגיות מתקשר לתחושות של בטחון, אופוריה, התלהבות ואמונה שזה לא ייגמר אף פעם. אבל החיים כמו החיים הם לא מאושרים, או לא רק מאושרים.
מאחורי אושר יש תמיד פחד גדול – שהוא ייעלם, שנפקח את העיניים ופוף….. המציאות על כל גווניה תסדוק את הקליפה הכל כך שברירית של האושר שהצלחנו להשיג בעמל כה רב.
פעם אחרי פעם אני שומעת מנשים בעיקר את הציפייה / דרישה שבן הזוג שלי ידאג לאושר שלי.
אני רוצה לכתוב באותיות קידוש לבנה.

האדם היחידי שיכול לדאוג לרווחתך האישית זה רק את

בכוונה אני לא משתמשת במושג אושר כי המושג הזה כבר שחוק, נדוש, חסר תחושה ויוצר תחושה של אשלייה. רווחה אישית זנ משהו יותר פרקטי.
אני שומעת מנשים משפטים כמו :
הוא צריך להוריד את הירח והכוכבים בשבילי כדי שיהיה מאושרת.
הוא צריך להבין מה אני רוצה.
הוא צריך למלא את רצונותיי.
הוא צריך לדאוג לי שיהיה מאושרת.
הוא צריך לשים אותי בסדר העדיפויות הראשון שלו.
הוא צריך להעריץ אותי.

רגע… ומה אם הוא לא? אז האושר שלך מתרסק? אז הלך עליך? אז את מתוסכלת? ואיך את פועלת כשאת מתוסכלת? האם את מרוכזת כל כך באושר שלו כפי שהוא צריך? או שאת חושבת שהאושר שלו ושלך צריכים להיפגש ביחד? מה קורה כשהאושר שלו הוא מרחב ומרחק והאושר שלך הוא להיות ביחד פיסית וכמה שיותר?
לצפות שהוא יתן לך את הרווחה האישית שלך זה כמו לתת לילד בן 10 את המפתחות של האוטו שלך, לא להגיד לו לאן לנסוע ולצפות שהוא יגיע לשם לבד בלי וייז.
גם אם את אומרת לו בדיוק לאיפה שייסע, לא בטוח שהוא רוצה להגיע לשם, לא בטוח שהוא יבחר להגיע לשם בדרך שאת רוצה, לא בטוח כלום.

לפני שהכרת אותו היית אדם שלם, בפני עצמך

את לא חצי אדם שמסתובב בעולם כדי למצוא את החצי השני ואין באמת חצי שני, יש בעולם אנשים מורכבים, עם החבילות המורכבות שלהם, שמתמודדים עם החיים המורכבים שלהם ושממש לא התפקיד שלהם להפוך לממלאי אושר אינסופיים.
אפשר לתת כי רוצים, כי בוחרים, לא כי זה בא כתביעה או הטלת אחריות על אדם אחר על הרווחה הנפשית של השני.
זו מעמסה עצומה שמתווספת לאינסוף המעמסות שיש היום על האדם המודרני שאמור לדאוג לעצמו לכל הצרכים.
לסיכום:
לרווחה הנפשית שלך רק את אחראית.
זוגיות זה לא מתכון לאושר, תראי כמה אנשים סובלים בזוגיות, תראי כמה מתגרשים.
הוא לא יכול, צריך, אמור, מחויב לדאוג לרווחה הנפשית שלך.
להעמיס עליו את הציפייה הזאת זה מתיש ויבריח אותו כי הוא יבין שלעולם לא יוכל לעמוד במשימה.
את אדם שלם ולא חצי.
אם לא תחיי בשלום עם עצמך אף אחד לא יצליח לחיות איתך בשלום. העבודה היא קודם כל פנימית שלך.
אל תפתחי תלות רגשית ונפשית באף אדם אחר. זה בסדר לחלוק, זה לא בסדר לפתח תלות.

 

לקריאת המאמר על פוקר בזוגיות יש ללחוץ כאן