אני רוצה לסרס את הבעל שלי
זה משפט שאני שומעת אותו לא מעט מנשים וזה משפט שמאוד מדאיג אותי, מאוד!
הוא הבעל שלי, אני אוהבת אותו, אני קנאית כלפיו.
אני רוצה לסרס אותו משני טעמים:
1. אין לי כוח אליו, יש לו תיאבון מיני גדול משלי והוא רוצה סקס יותר ממני. בגלל שמיניות זה חלק מחובותיי הזוגיים אני הרבה פעמים עושה איתו סקס רק כדי להשתיק אותו וכדי שלא יחפור לי כי הוא כל הזמן רוצה ומשהו דפוק איתו. הוא צריך לרצות פחות. הוא צריך להיות פחות אירוטי, פחות מיני, פחות מחובר לגוף שלו. שיעזוב אותי בשקט.
2. אני לא רוצה שילך לחפש פורקן אצל נשים אחרות. אני לא רוצה שנשים אחרות בכלל יהוו עבורו מוקד משיכה, שלא יסתכל עליהן בכלל. שיהיה נאמן לי ורק לי כי הוא התחתן איתי והוא צריך להיות רק איתי. אני ממש מפחדת שהוא יחפש חוץ ממני עוד נשים לפלרטט איתן, לשוחח איתן, או חס וחלילה להימשך אליהן.
אני רוצה ללכת לעבודה בשקט בלי לחשוש שאולי מישהי שם מוצאת חן בעיניו.
אני רוצה לישון בשקט בלילה כשהוא הולך למילואים בלי לחשוב שאולי הוא חושב שהחיילות שם סקסיות.
אני רוצה שקט נפשי כי זה מגיע לי, אני בזוגיות וזה שאין ליש קט נפשי אוכל אותי מבפנים. אני לא יכולה להיות בשליטה מה הוא עושה אז אני רוצה לפתור את הבעיה מהשורש וסירוס כימי זה באמת משהו שיפתור את העניין אחת ולתמיד.
לכן אני מעדיפה אותו מסורס.
התייעצתי עם רוקח והוא אמר שיש תרופות לסירוס מיני.
אבל אני לא רוצה אותו מסורס לגמרי, אני רוצה אותו מסורס חלקית. בכל זאת אני לפעמים צריכה קצת מגע, חום, אהבה, סקס. אני לא רוצה אותו זומבי, אבל אני רוצה אותו בדיוק במידה שתתאים לי.
שלא יבלבל לי יותר מדי במוח עם סקס ושלא יחפש בחוץ. מה בסך הכל ביקשתי?
כדורים פסיכיאטרים ונוגדי דכאון הרבה פעמים פוגעים בחשק המיני, יש כדורים שממיתים לגמרי את הליבידו ויש כדורים שממיתים רק קצת. זה תלוי במינון, תלוי בגוף ותלוי בסבילות של הגוף למינון.
אבל מה שמדאיג אותי כיועצת זוגית זה עצם המחשבה על זה
לסרס אדם אחר כי אני פוחדת?
לסמם אותו כדי שיתאים לזוגיות המונוגמית כפי שאני תופסת אותה?
לסרס אותו רק במידה שזה יתאים למידותיי?
כמה פחד ואימה מסתתרים מאחורי משפט כזה. כמה ציפיות מהזוגיות יש. כמה פחד מאזורי חוסר הוודאות. וכמה כאב מנסים למנוע בכוח, באמצעות תרופות והתערבות כימית.
זה מרגיש לי כמו תעשיית הריטאלין כשדוחפים לילדים בכוח כדי שיסתמו את הפה בכתה ולא יפריעו למורה. כי יותר קל לשלוט בתלמידים זומבים לשבת בכתה ולשמוע שיעורים משעממים למוות.
כי יותר קל לשלוט בעדר מסומם. כי זה הכי קל למערכת, למורים, להורים ולילדים שכאשר הם מסוממים לא מענישים אותם.
כמה אימה יש בהבנה שאולי לא מתאים להושיב ילדים במסגרת נוקשה ולשעמם אותם למוות?
כמובן שיש ילדים שבאמת חייבים את זה, אבל הריטלין הפך להיות פתרון גורף לכל ילד בריא ושובב שקורא תיגר על המערכת.
לא ירחק היום וימציאו תרופות ללא מרשם רופא לסירוס כימי של נשים וגברים
בני זוג ובנות זוג שמתים מפחד מבגידה, יכריחו את בנות הזוג או בני הזוג לקחת את הכדור המסרס.
ואם הם יסרבו לסירוס הכימי בהסכמה ישימו להם בכוח באוכל ובשתייה.
כי אולי אם הם מסרבים לסירוס יש להם צורך לבגוד? איך הם לא מתביישים להתנגד לסירוס הכימי הזה, הזוגיות לא מספיק חשובה להם?
אולטימטום של :סירוס או גירושין.
מי נתן לנו את הזכות לסרס אנשים אחרים בשם הזוגיות?
גם אם אנחנו מסורסים ואנחנו לא מיניים או מיניים רק בזוגיות האם זה הופך אותנו למוסריים?
האם סירוס אדם אחר זה יותר מוסרי? פחות מוסרי?
האם יש לנו זכות לשלוט באמצעות חומרים כימיים בסירוס של אדם אחר כדי שיתאים למידותנו? זה יותר מוסרי?
נ.ב. עלה לי רעיון למאמר נוסף, נשים שמסרסות את עצמן מבחינה מינית כדי לא לבגוד.
