תתקני אותו / תתקני אותה

 

יש לפעמים ציפייה ממני כיועצת זוגית שאתקן את בן הזוג או בת הזוג.
שאעשה איזה קסם או שניים ואתקן את "מי שדרוש שינוי".
שאגרום לו להפסיק לפלרטט.
שאגרום לה להיות יותר קלילה.
שאגרום לו להתחיל להשקיע בזוגיות.
שאגרום לה להפוך להיות יוזמת במיטה.
שאגרום לו לדבר יותר.
שאגרום לה לדבר פחות.

כל צד מרגיש את עצמו קורבן, בטוח שהפאקים הם בעיקר אצל האחר/ת והתפקיד שלי זה לשנות את בן הזוג או בת הזוג.

הבעיה היא שזה לא עובד ככה.
אני לא יודעת לשנות אנשים כדי שיתאימו את עצמם לזה שתובעני, לזה שמרגיש קורבן.
אני לא יודעת, לא יכולה, לא צריכה וגם ממש לא רוצה לתקן אנשים אחרים כדי שיתאימו למערכת הדרישות של מי שמרגיש "נדפק" כי עושים לו.

מה שאני כן עושה זה ללמד אנשים לקחת אחריות על עצמם לפני שהם באים בדרישות לצד השני.
הבעיה היא שזה לא קל.
לאנשים יותר קל להרגיש מסכנים, להיות קורבנות, לדרוש שהצד השני ישתנה, להאשים, להעניש, להטיל סנקציות מאשר להבין שגם עליהם מוטלת אחריות כלשהי.

יותר קל לכעוס על האחר מאשר לעצור רגע ולשאול "מה האחריות שלי לטנגו הזוגי הזה"? או "במה אני תורמ/ת למאבק הזה בזוגיות"?

כי אם אני צריך לקחת אחריות על עצמי זה אומר שגם לי יש חלק והכי נוח לי לחשוב שאני הצדיק והקורבן והוא או היא המניאקים האגואיסטים.

כל צד מתבצר בעמדותיו והדרך להתדרדרות אינסופית קצרה מתמיד.

כן… זה מבאס לקחת אחריות.
זה מעצבן לחשוב שגם לך יש חלק בהתדרדרות.
זה לא נעים.

אבל אין מה לעשות.
טיפולים זוגיים נכשלים על הרקע הזה שיש ציפייה ממני שאתקן את הפרטנר או הפרטנרית.
וכשמגיעים עם רשימת שינויים לפרטנר/ית זה לא מה שיגרום לשינוי כלשהו.
להיפך… זה יגרום להתבצרות, הסתגרות וגם לעשיית דווקא.

מה אני מציעה?

לנשום עמוק.
לקחת אחריות אישית.
לשאול את עצמי במה אני תורם/ת להסלמה הזאת?
להסכים לעשות שינויים בעצמי, בתפיסה שלי, במחשבות שלי, במילים שלי, ברגשות שלי, בהתנהגות שלי. בלי לעמוד עם סטופר ולצפות שאם לא התנפלתי והתאפקתי אז עכשיו הוא צריך לעשות כך וכך וכך וכך…
ואם הבלגתי אז היא צריכה לגמול לי בדיוק כמו שאני מצפה ממנה.

מה דעתכם?

לקבלת מתנה בוידאו בנושא תקשורת נא ללחוץ כאן

 

צילה שנהר – יועצת זוגית אישית ומגשרת.

קליניקה בכפר ורדים בצפון ואונליין מכל הארץ והעולם.

לקביעת פגישת היכרות 0506402526