מה עובר על נשים שירד להן החשק המיני כלפי הבעל?

לא

במאמר הקודם כתבתי על "מה עובר על גברים נשואים המתוסכלים מבחינה מינית"? רוצה לקרוא?

בקישור כאן

קבלתי הרבה מאוד תגובות בפרטי מנשים שזה בדיוק מה שעובר על הבעל שלהן.
אני רוצה במאמר זה לדבר על הצד הנשי שהליבידו שלו שואף למעט מאוד אם בכלל ומה קורה לאשה כזאת.

 

החוקים המונוגמים שמכתיבים בלעדיות רגשית ומינית

 

דורשים שכל הצרכים של כל אחד מבני הזוג ימולאו במלואם בתוך המערכת הזוגית ולאורך זמן.

בני הזוג נדרשים להיות ספקי הסקס אחד של השני. וספקי הסקס הבלעדיים.

כי מרגע שהם התחייבו אחד לשני הם מפסיקים לעשות סקס עם אחרים ואחרות.
כמובן שיש גם ציפייה שהם יחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
התפיסה היא שככל שהפערים בין בני הזוג קטנים יותר כך הזוגיות שלהם חלקה יותר ונטולת חיכוכים.
המציאות היא קצת שונה.
כשזוג מתחיל להכיר אחד את השני יש הרבה משיכה מינית, אקסטזה, היכרות, רעננות, ציפייה, חידוש, גילוי.

 

זאת בהנחה שהסקס הוא טוב, אם הוא גרוע מההתחלה סביר להניח שהוא יהיה יותר גרוע בהמשך.
במהלך הזמן, החדש הופך למוכר והמין הופך להיות שגרתי. השגרה הופכת לשגרע ולאינסוף מטלות.

 

כשנכנס נושא הילודה לתפקיד והסקס הוא לא רק למטרות הנאה, נכנסת "הרצינות" למשוואה

 

יש מטרה לסקס, יש צורך להיכנס להריון. גם אם לא מדובר בטיפולי פוריות חדורי מטרה, הסקס הופך להיות למען מטרה עליונה שהיא פיריון.
אני לא נכנסת כרגע לנושא טיפולי הפוריות ואיך הם הורסים את המיניות והאירוטיקה, אם כי זה נושא שחייבים לתת עליו את הדעת.
הריון זה לא דבר נעים, בטח לא בשליש הראשון עם ההקאות, הבחילות, העייפות, הקושי, הטלטלה הרגשית וחוסר היכולת לתפקד או לחשוב בצורה רציונלית.

 

השליש השני הוא יותר סביר והשליש האחרון הוא לרוב כבד, לוחץ, בצקות, קושי לנשום, מתח, חרדות ואין פניות לסקס.
אחרי לידה בכלל אין מה לדבר, תינוק תובעני, דכדוך או דכאון אחרי לידה, חוסר אקוטי בשעות שינה, הנקה, חרדות, סדר יום שמתהפך, הקדשת כל האנרגיות לתינוק החדש.
וכל לידה זה מתווסף מחדש.

 

אחרי שהילד גדל קצת זה אינסוף משימות, גידול משפחה, תחזוקת בית, עבודה, זוגיות, סידורים. הסקס נדחק למקום האחרון ברשימה אחרי ניקוי הניאגרה מבפנים וניקוי הרשתות בחלונות.
החשק המיני של האשה צונח פלאים.
אבל… יש לה תפקיד, יש ממנה ציפיות, היא צריכה להיות ספקית הסקס כי זה חלק מהחובות שלה בזוגיות.
בנוסף לכך היא מרגישה אשמה, חובה, בושה שהיא לא מספיק יוזמת, רוצה, שהיא לא עומדת בהסכם.
אם יש מולה גבר כועס ותובעני שיגרום לה להרגיש עוד יותר אשמה, בושה וריצוי יתחיל מעגל אכזרי.
אשמה, בושה וריצוי ידועים כמחסלי חשק מיני. כשהחשק המיני גם ככה שואף לאפס, ברור שהאשמה, הבושה והריצוי יורידו אותו למינוס.

 

אז מה נשים עושות?

 

מתחמקות.

 

מתחשבנות, לפני חודש נתתי לך, מה אתה רוצה.

 

כועסות ומאשימות כדי להפיל את האחריות עליו כי הוא הרגיז אותן ולכן הן לא יכולות לתת לו.
ובכלל המילה לתת לו….

 

או שהן עושות חשבון: מה עדיף, חודש אכילת ראש, פרצופים שהוא יעשה, כעס, מריבות עם הילדים כדי לשדר לה שהוא במצוקה, או לפתוח את הרגליים, להיות בובת מין.

 

לתת לו לדחוף את עצמו 10 דקות (במקרה הטוב), לתת לו לגמור כמו בהמה, ללכת להתקלח מהר, לשטוף את הגועל נפש ולקבל עוד חודש שקט.

 

10 דקות פעם בחודש זה 120 דקות בשנה, שעתיים בשנה כדי להשיג שלום בית יחסי כדי שהיא תוכל לסמן וי ולהגיד שהיא מספקת לו את הצרכים.

 

יש נשים שמזייפות אורגזמה כדי שזה יעורר אותו והוא גם יגמור יותר מהר וגם יחשוב שהוא מה זה תותח. 2 ציפורים במכה אחת.

 

יש נשים שבזמן הסקס מתנתקות וחושבות על הסידורים למחר.

 

יש נשים אומרות לו שהוא סוטה, חולה מין, אובססיבי ושילך לטיפול כי הוא הבעייתי. שהוא צריך גמילה.

 

עושות סקס מרצה ושונאות אותו ואת עצמן על שהן "מוכרות את הגוף שלהן".

 

מפתחות חרדה, סלידה ודחייה מכל נושא הסקס.

 

זה קורה גם כשהסקס היה טוב בהתחלה, אם הסקס רע מההתחלה ההתדרדרות רק יותר מהירה.

 

יש גברים כל כך מורעבים שאיך שהאשה עושה פרצוף של מסכימה בערך, ישר מתנפלים עליה לפני שהיא תתחרט.

הם ישר דוחפים למטרה כדי לשבור את הצום והרעב הכפויים, מה שגורם לאשה להרגיש כמו כלי לריקון הזרע שלו ומפתחות התנגדות עוד יותר גדולה בגלל חוסר הרגישות שלו, בגלל ההתנפלות שלו, בגלל שהוא כל כך רעב.

 

יש נשים שמספיק הוגנות להגיד לו "אני לא יכולה ולא רוצה לספק לך שירותי מין יותר, אתה מוזמן לחפש בחוץ", אבל יש גברים שיפגעו מזה עד עמקי נשמתם, כי לתפיסתם התפקיד שלה זה לספק להם את שירותי המין ולא לשלוח אותם החוצה.

 

אז הגברים לא בוגדים אבל הנשים שלהם מתות שיבגדו ומתים שימצא כבר מאהבת שתוריד מהן את העול הזה של סקס איתו.

מצד שני יש נשים שמצפות ממנו להתנזר לנצח. שאם להן ירד החשק המיני גם לו אמור לרדת כי הם נשואים. הן לא מצליחות להבין שמבחינתו זה צורך בסיסי, קיומי, ואם הוא לא ימות פיסית, הוא ימות רגשית ונשמתית. אה…. גם פיסית, כי התסכול יהרוג אותו יותר מהר.

 

 

מה שמוביל אותי לסעיף הבא:

 

יש נשים שמרגישות כל כך כבולות, אבודות וחסרות אונים מול הפלונטר הזה שהן מקוות שהוא ימות כבר, שאלוהים יעשה איזה מערוף, יקח אותו אליו ויהיה להן קצת שקט.

 

יש נשים שיש להן ליבידו וחשק, אבל לא לבעל. הן בבעיה, כי הן לא "אמורות" לפתח חשק מיני למישהו אחר חוץ מהבעל. הן בטח לא יכולות לשתף בזה את הבעל.

 

אז או שהן בוגדות או שהן כבויות.

 

ואם כבר בגדו ונתפסו ושילמו את המחיר של "איך עשית איתו סקס וממני את רק מתחמקת"? הן יורידו את החשק המיני שלהן כדי לא לבגוד אף פעם יותר. אז הן לא יימשכו לאף גבר אחר, אבל גם לא לבעל.

 

יש נשים נאמנות, שמהפחד לבגוד הן מראש מכבות את היצר המיני שלהן כדי לא להיות בזירה האירוטית הבין מינית. כך הן מגנות על עצמן מפני בגידה פוטנציאלית.

 

נו נו נו…

 

אז יבואו אנשים ויגידו שזה לא בסדר, ואשה צריכה להימשך את הבעל שלה, כי היא בחרה בו באהבה.

אם היא לא נמשכת אליו יותר סימן שמשהו בה לא בסדר בה, בו או בזוגיות.
שהיא לא משקיעה מספיק, לא מוקירת תודה, כפויית טובה, לא בסדר.

שהיא חייבת ללכת לטיפול כיד לעורר את הליבידו שלה ושעדיף שילכו לטיפול ביחד.

ואם היא לא רוצה ללכת לטיפול אז היא מזניחה את הבעיה כי אשה חייבת לחוש אירוטיקה כלפי בעלה.
זה בטח לא תורם למצב.
לרוב הנשים מתרסק החשק המיני לאחר כמה שנים עם הבעל. אבל עדיין נוטים לחשוב שיש בעיה וצריך לתקן משהו שרוב העולם מתמודד איתו.

מסגרת מינית צריכה דלק: אויר, מרחב, בחירה, חופש, זכות להגיד לא בלי להיות מואשמת בזה שאת מתסכלת אותו, שאת אגואיסטית וקרה כמו קרח.

 

 

הבעיה להערכתי היא בשיטה

 

המונוגמיה כפי שהיא נתפסת כיום היא במצב של פשיטת רגל. 40% מהזוגות מתגרשים יותר מפעם אחת.

שאר הזוגות שבזוגיות לא בדיוק מאושרים אבל ממשיכים למכור לכולם את החלום המונוגמי.
המחויבות, האשמה, הריצוי הורגים את המיניות ומפילים את האשמה על האשה, כי היא לא עומדת בהסכם.
זה נורא לכל הצדדים.

 

 

צילה שנהר – יועצת זוגית אישית ומגשרת
בקליניקה בכפר ורדים או אונליין.
לפגישת היכרות 0506402526

לקריאה של המאמר בנושא מה עובר על גבר נשוי שמתוסכל מינית בזוגיות יש ללחוץ כאן