מה באמת כואב בבגידה? (מתוך הרבה דברים כואבים)

מה קשה בבגידה?

התחושה ש"אני" לא כל עולמו של הצד השני.
יש משהו מאוד מרגיע ומאוד מנחם ש"אני" עונה על כל הציפיות, הצרכים המאוויים, התשוקות, הבקשות שלו / שלה.
ש"אני" כמו שאני לא מספיק/ה ומספק/ת.
שיש מישהו שאני שלו ויש מישהו שהוא שלי.

כמו אותה תשוקה ילדית שילד יהיה כל עולמו של הוריו ולכן כשנולד אח או אחות קטנה זה מטלטל את עולמו של הילד.

 

 

 

כי ברגע ש"אני" עונה על כל הצרכים של בן הזוג / בת הזוג זה נותן תוקף לזה :

 

1. שאין לי תחליף כי אני הכי טוב/ה.
2. שאי אפשר בלעדיי.
3. שיש תיקוף ואישור לקיומי.
4. שמקומי מובטח וזה נותן המון בטחון.
5. שהאחר תלוי בי כי "אני" זאת שמספק/ת לו / לה את כל הצרכים ואם לא אהיה היא / הוא לא יסתדרו בלעדיי.

 

 

 

בגידה מאתגרת בדיוק את החלקים האלה.
כי ברגע שיש מישהו או מישהי אחרת בחיים של בן / בת הזוג זה מכניס "אותי" ללחץ וחרדה. זה לא חייב להיות רומן עם סקס וכל המרכיבים.
זה יכול/ה להיות ידיד/ה מהעבר. מישהו או מישהו ממקום העבודה שיש שיחות גם מעבר לעדכוני לוז ושליחת מיילים של עבודה. זה יכול להיות כל איום חיצוני.
זה בעצם גורם "לי" להרגיש שאפשר גם בלעדיי. שיש עוד אנשים בעולם שיכולים לספק צרכים נוספים שממש מזעזע לגלות שיש לבן / בת הזוג.
זה מערער את הקיום שלי, כי מה זה אומר עלי?
שאני לא חשוב/ה? שאני לא רלוונטי/ת?

זה שם "אותי" בתחרות מול כל העולם, במגננה ובהשוואה אין סופית

כי "אני" כל הזמן מרגיש/ה שאני צריך/ה להגן על מקומי מפני איומים עכשווים ופוטנציאלים שכנראה יהיו בעתיד.
זה אומר ש"אני" לא מספיק טוב/ה?
שיש לי חסרונות?
שאני לא מושלמ/ת?
שיזרקו אותי תמורת מישהי או מישהו יותר מושלמים ממני?
זה מאתגר את חרדת הנטישה ואם יש משהו שאנחנו שונאים זה את הנטישה.

למה? כי זה פחד הישרדותי מתוקף היותנו יצורים חברתיים.

בואו נודה על העובדות, חוץ מאיתנו יש עוד 8 מיליארד אנשים בעולם

יש תחרות ענקית ואינסופית.
בשורה התחתונה שום דבר לא מובטח. הדבר הכי בטוח שיקרה, זה שנמות.
די בטוח שמתי שהוא בחיים נחלה, נפוטר, נחווה משבר אישי, זוגי,

נאבד אנשים קרובים, ירמו אותנו ויעבדו עלינו.

(תאמינו לי, אפילו מנהל מקרקעי ישראל שאמור להיות גוף ציבורי

מכר לי קרקע לבניה על בית קברות בדואי פעיל והעניין מתנהל בבית משפט כבר כמה שנים, המנהל עקץ אפילו אותי ולא מדובר בשקלים בודדים).
בקיצור… שום דבר לא בטוח.
אגב, גם לא בטוח שאנחנו לא אלה שנבגוד אם "טרם" עשינו את זה.

זה (שעדיין) לא בגדנו זה לא אומר שזה לא יקרה לנו בעתיד.

 

 

העניין הוא שגם אם יבגדו בנו נשרוד

 

נרגיש פגועים זה בטוח, נכעס, נרגיש מרומים, אולי נקבל מחלות מרוב תסכול, משפעת, עד לדכאון ועד לא עלינו סרטן.
יש לזכור שהיינו בני אדם שלמים גם לפני הזוגיות והציפיות שיש לנו מהזוגיות.

גם אם נחווה משבר או נתגרש עדיין נהיה בני אדם שלמים בפני עצמנו.
אין לנו תחליף כי אנחנו מיוחדים ויחודיים, למרות שיש בעולם יותר חכמים,

גבוהים, סקסיים, מרוויחים, מוצלחים מאיתנו.
אף אחד לא יכול לקחת את המקום המיוחד שלנו וזו הנקודה העיקרית.

כן בגדו בנו, לא בגדו בנו… אנחנו הרבה יותר חזקים מכל בגידה.

היינו אנשים לפני הקשר. אנחנו עדיין אנשים בזמן הקשר,

נהיה אנשים גם אחרי שהקשר יסתיים, ונהיה אנשים בפרק ב' או ג' או ד'…

מה דעתכם?
איתגרתי את המחשבה שלכם?
הצלחתי להרחיב קצת את הפרפקטיבה?

 

 

את אשה ובגד בך? לחצי כאן על הקישור

 

אתה גבר ובגדה בך? לחץ כאן על הקישור