עונשים על כנות

תארו לעצמכם סיטואציה בה אני אומרת לבן שלי טל שהוא כבר ילד גדול,

שאני רוצה לפתח איתו מערכת יחסים שמושתתת על כנות ואני מבקשת ממנו

לספר לי על פאדיחות, טעויות והחלטות לא טובות שקבל בחייו.
תארו לכם שהוא נותן אמון בי ומספר לי על השטויות שעשה בחייו,

על הטעויות והפאדיחות.
תארו לכם שאני אומרת לו "אוקיי, נתת לי עכשיו מידע על דברים שלא ידעתי

ובגלל שהכעסת אותי, אכזבת אותי ואני מרגישה פגועה בגללך,

אתה הולך לחטוף ממני כאלה עונשים,

כי אני עכשיו רותחת עליך מעצבים ולא בטוח שאי פעם אסלח לך".

ומרגע זה אני מענישה אותו לתקופה לא מבוטלת וחופרת לו

שמה שהוא עשה לא בסדר ועכשיו הוא צריך להתמודד עם מה שעשה.

להיענש ולקבל באהבה את העונש כי אני בסדר והוא לא.

 

 

 

תארו לעצמכם שאחרי שנרגע העונש ונגמרו החקירות אני אומרת לו שוב

"טל, בני היקר, אני רוצה לפתח איתך מערכת יחסים שבנויה על אמון וכנות,

בוא תספר לי על טעויות, פאדיחות והחלטות לא טובות שקבלת בחייך".

 

 

 

מה לדעתכם טל יעשה?

 

יספר לי שוב על אותן פאדיחות או על פאדיחות אחרות?

באמת יהיה לנצח ילד טוב נטול פאדיחות?

האם יתן בי אמון כמו בפעם הקודמת שסיפר?

יזכור את העונש הממושך שנתתי לו ולא יספר לי כלום?

יפטור אותי ב"הכל בסדר" ויכנס לחדר?

יגיד לעצמו "אני לא נופל למלכודת שהיא טומנת לי, אני לא טיפש כמו שהיא חושבת שאני"?

 

מי הפסיד פה?

אני, שנתתי לו עונש על הכנות והאמון?

הוא, שלמד לא לספר לי יותר כלום שיכול לסבך אותו?

מערכת היחסים בינינו שעכשיו אין בה כנות?

האגו שלי, שאומר לי "יופי שנכנסת בו, הראית לו מה זה ומי פה הבוסית, תיכנסי בו שוב"?

האם באמת הצלחתי לאלף את טל כדי שיתנהג כמו שאני רוצה?

האם לימדתי אותו שבשביל שלום בית מוטב שישקר לי? שיסתיר, שיעגל פינות?

מי כוחני פה?

אני שמעצבת את החיים כמו שאני רוצה למענישה אם זה לא קורה?

הוא הכוחני שמעצב את חייו?

אולי הוא כוחני בכנות שלו?

אולי הוא כוחני בזה שלא יהיה כן איתי? מה פה הכוחנות?

לדעתי כולם הפסידו.

 

 

 

זה בדיוק אבל בדיוק מה שקורה במערכות יחסים ובזוגיות

 

אנשים דורשים "כנות פראית" (תודה למיכאל פינקל ) על המינוח,

אבל לא באמת מסוגלים להכיל אותה.
כי זה מאיים עליהם, כי זה מפחיד אותם,

כי זה מאפשר להם לקבל מידע ולהשתמש בו לרעה כדי "להגן" על עצמם

אבל זה נותן להם לגיטימציה לפגוע בצד השני.

 

 

ואלה בדיוק הנושאים עליהם זוגות לא מדברים:

על משיכה לאנשים אחרים.

על סטוצים או רומנים שמתקיימים במקביל לזוגיות.

על כמיהות, תשוקות.

על רצון לחוות, להגשים, להתפרע, להתנסות, לשים זין,

להעיף את כל המשקולות המעיקות של החיים.

כי יש קונפליקט אדיר בין מה שהחברה החליטה "שנכון" עבור רוב האנשים,

לבין מה שקורה בפועל. וזה פער שקשה מאוד לדבר עליו.

כי אם הם ידברו הם יחטפו.

אם הם לא ידברו הם יחטפו כי הם לא מספיק כנים.

 

 

אני פוגשת זוגות שאחד מהם ממש מצטער ששיתף את השני

מצטער ששיתף כי חטף בגלל שהצד השני החליט שמגיע לו לחטוף

ושיקבל באהבה את העונש המתמשך ללא אפשרות חנינה נראית באופק.

בעוד הצד השני, המעניש כועס על זה שאין יותר כנות ואמון

והשיחות על הדברים האמיתיים והכואבים לא מתקיימות יותר.

כי הצד המעניש רוצה שיחות עומק, אבל מוכן לקבל רק תכנים שנראים לו ושלא מאיימים עליו.

 

 

 

לדוגמא:

 

 

 

אם נשאלת השאלה "ממי, אתה נמשך רק אלי נכון"?

מה אותה אשה מצפה שהוא יענה לה?

כן? גם אם הוא לא חושב ככה ונמשך לעוד נשים?

לא? ולשקר לה?
האם תוכל להכיל את האמת?

האם תעניש אותו על האמת? האם תעשה משהו עם האמת?

האם תיבהל מהאמת?

האם תוכל להתמודד עם זה שהוא נמשך לנשים נוספות בלי שזה יערער אותה?

בלי שהיא תלך לעבודה שלו ותעשה שם סצנות כדי לסמן טריטוריה

שהנשים בעבודה שלו ידעו שהוא איתה ושאין לאף אחת זכות דיבור איתו?

האם היא תחטט לו בטלפון? בידיעתו? לא בידיעתו?

 

 

 

 

אם הוא ישאל אותה "מותק, אין לך תשוקות לאף גבר אחר, נכון"?

ונניח ויש לה תשוקות לאדם אחר, מה היא אמורה לעשות עם השאלה הזאת?

מה היא אמורה לענות?
להיות כנה ולהסתכן בעונש?

לשקר לעצמה ולו כדי להיות פוליטיקלי קורקט?

 

 

 

 

אז מה דעתכם על נושא הכנות בזוגיות?
כן? לא? חרב פיפיות? עדיף לא להיות בכנות? כן להיות בכנות לא משנה מה?
בואו נדבר על זה קצת.

צילה שנהר

עוזרת לאנשים וזוגות להפיח תקווה בחיים ובזוגיות שלהם

ולהחזיר את החברות ביניהם באמצעות ייעוץ זוגי ואישי.

קליניקה בצפון ואונליין מכל מקום בארץ ובעולם

לקביעת פגישת היכרות 0506402526