יציבות ובטחון מול הרפתקאות וחופש

הקונפליקט של פתיחת הזוגיות:

מצד אחד אנשים רוצים יציבות, משפחה, קביעות, שגרה, בטחון ולהפנות את האנרגיה פנימה.

מצד שני אנשים רוצים חופש, ריגוש, חידוש, התאהבות, נעורים, חקירה וסקרנות

ולהפנות את האנרגיה הזאת החוצה כלפי אנשים אחרים שהם לא נמצאים בשגרת מחויבות איתם.

הרבה אנשים היו רוצים לפתוח את הזוגיות גם אם הם לא מודים בכך בפה מלא.

הרצון לבטחון לא מצליח להעלים את הרצון לחופש.

והרצון לחופש לא מצליח להעלים את הרצון לבטחון.

ואנשים נקרעים בקונפליקט הזה שהחברה, הדת, ההורים, החברים אומרים "בטחון" והנשמה צועקת "חופש".

ואם לסבך את זה אז אנשים רוצים גם וגם.

גם משפחה, יציבות, מסגרת, בטחון.

וגם התרגשות, חידוש, חקירה, פידבק, התלהבות מאנשים אחרים.

 

 

 

בגלל זה כל כך הרבה אנשים מונוגמים מפנטזים על אחרים. או היו רוצים להיות גם עם אחרים.

במקרה הטוב הם מאפשרים לעצמם לפתוח את הזוגיות ומאפשרים לצד השני גם לפתוח את הזוגיות.

במקרה הפחות טוב הם מאפשרים לעצמם לפתוח חד צדדית את הזוגיות

אבל לא מאפשרים לצד השני לפתוח גם מצידו.

איך?

הם משחקים את המשחק:

עסוקים בגינוי אנשים אחרים שבוגדים או שפותחים את הזוגיות,

עושים הצגה כאילו הם צדיקים גמורים,

מאשימים את הצד השני בבגידה ויש עוד כל מיני טריקים.

 

 

 

גם אם הם לא עושים כלום בפועל הם עדיין צופים בפורנו, חושבים, קוראים ספרות אירוטית על אחרים, מדמיינים, יוצרים לעצמם עולם וירטואלי אחר.

בגלל זה כל כך הרבה אנשים שנמצאים בקשרים מחייבים מוצאים מפלט סודי בקשרים מחוץ למסגרת

ומשקרים ומסתירים כי זו הדרך שלהם ליישב את הקונפליקט והם עושים גם וגם.

בגלל זה יש אנשים לא רוצים לשקר יותר ושמים על השולחן הזוגי את הקונפליקט הזה,

מביעים רצון נועז לפתוח את הזוגיות ונאלצים להתגרש כי הפרטנר/ית לא יכול/ה להכיל שיש בכלל צורך כזה.

בגלל זה אנשים פותחים את הזוגיות שלהם כדי לא לשקר,

כדי לקבל ולתת לגיטימציה, כדי להחזיק את המקל משני קצוותיו ולשלב גם משפחה וגם ריגוש מחוץ למשפחה.