3 ארונות פוליאמורים שיש לצאת מהם במסע פתיחת הזוגיות

דלתות

לפוליאמוריה יש 3 ארונות שיש להתמודד עימם, כלומר 3 מעגלי התמודדות.

 

 

ארון ראשון – הארון הפנימי. לפוליאמוריה לוקח זמן להבשיל.

יש אנשים שיודעים ממתי שהם מכירים את עצמם שהם פוליאמורים,

אבל אצל רוב האנשים המסע הפוליאמורי מתחיל מתפיסה של מונוגמיה.

למה מונוגמיה?

כי זה המיינסטרים, כי זה מה שהתרבות שלנו מציבה,

כי זה מה שמאכילים אותנו בסרטים של דיסני.

לוקח זמן לאדם פוליאמור להבין שהוא כזה ולהודות בפני עצמו שהוא כזה ושזה בסדר!

לפעמים אנשים פוליאמורים מרגישים אשמים שהם לא מונוגמים,

שהם מכאיבים לבן / בת הזוג המונוגמים, שהם לא במיינסטרים.

 

 

 

 

 

ארון שני – הארון הזוגי. זה ארון קשוח, ממש!

כי זה יכול לפרק זוגיות, לפרק משפחות,

זה עלול לשמוט את הקרקע מתחת לרגליים ולרוב זה לא מתקבל באהדה גדולה ובפרגון אינסופי.

לרוב זה מתקבל לא טוב, עם שפע האשמות, כעסים,

ניסיון להכניס חזרה לארון ועוד שלל תגובות שמטלטלות את המערכת הזוגית.

החל מלספר לכל החברים שהפרטנר/ית השתגע/ה, שהוא או היא רוצים "לבגוד",

האשמה על "הסטייה הזאת" ולשתף את הילדים כדי ליצור קואליציה נגד הצד שרוצה לפתוח את הזוגיות.

זה יושב לצד שלא רוצה לפתוח על חווית נטישה,

חוויה שהוא לא מספיק, לא מספק ובכלל לא….. באופן כללי.

 

 

 

 

 

הארון של הסובב הקרוב:

ילדים, הורים, חברים, עבודה…

לא כולם מקבלים את זה יפה. במיוחד חברים שזה יכול מאוד לאיים עליהם,

הורים שלא מבינים מה זה השטות הזאת בכלל,

מקומות עבודה שחושבים שיש קשר בין פוליאמוריה לתפקוד בעבודה

ומשליכים את הסטריאוטיפים השגויים על מי שיצא מהארון.

כן… זה קשוח מאוד. אבל אם מצליחים לעשות זאת ולנפץ עוד חומה ועוד חומה

זה משחרר ומאפשר חיים של אותנטיות, כנות ואמת פנימית.