באתי לבן זוגי ואמרתי לו מה אני רוצה והוא סירב – מה לעשות?

ציפורים

"מה קורה אם באתי לבן זוגי, פתחתי בפניו את הדברים, שמתי את הדברים על השולחן,

בכנות, באומץ והוא מתנגד. אני נשארת מול שוקת שבורה ולא יודעת מה לעשות".

זו שאלה שנשאלתי אתמול בפרטי אחרי הלייב בנושא

מה קורה כשמתאהבים במישהו אחר כשאנחנו בזוגיות.

 

אני רוצה להרחיב טיפה את הנקודה הזאת.
רובנו כבני אדם לא ממש בודהה, לפעמים אנחנו אפילו לא מקבלים בשלווה דברים פשוטים
כמו איזה אהבל שזרק הערה דבילית לפוסט שלנו בפייסבוק והתעצבנו עליו
והאגו שלנו נלחם בו.
אז על אחת כמה וכמה אנחנו לא בודהה כשמזיזים לנו את הגבינה בזוגיות.

מבחינה אבולוציונית אנחנו מחווטים

 

 

להיאחז במוכר, בידוע, בהרגל, באוטומטים. ואנחנו לא אוהבים שמשנים לנו את התנאים.
כשמשנים לנו את התנאים אנחנו :
נאחזים.
כועסים.
מורדים.
עושים דווקא.
נעלבים.
אוחזים בקרנות המזבח.
מכחישים.
מטאטאים מתחת לשטיח.
דוחים ל"מחרכך" (מחר כך על משקל אחר כך למי שלא הבין ולא נעים לו לשאול 🙂 ).
מחפשים קואליציה נגד השינוי.
שולחים את האחר לתיקון כי "השני נדפק".
ולכן כשצד אחד שם על השולחן בקשה שחורגת מהנורמה הזוגית,
וידוי על משהו "לא חוקי", רצון לפתוח את הזוגיות,
סביר מאוד להניח שזה יתקל בהתנגדות עזה ושימוש במגוון ההתנהגויות שמניתי לעיל.
אני לא מכירה הרבה אנשים שיגיע בן או בת הזוג
ויבקשו לפתוח את הזוגיות ויענו "כן בטח מאמי, בכיף".
ואם כן זו תהיה התשובה אז קחו בחשבון שיש משהו מתחת לפני השטח
שאולי אתם לא יודעים: רצון לעזוב את הזוגיות, רומן מאחורי הגב, אדישות וניכור.
או "רציתי לספר לך שהיה לי / יש לי / אני רוצה רומן"
והתגובה תהיה מפרגנת, אוהדת ומקבלת.
רוב האנשים יעשו חרקירי, ירצו לקפוץ מהגג או להפיל את השני מהגג
ובלי לשלם על זה מחירים כמובן.

מי שהעלה את הנושא מרגיש מרומה

 

 

 

 

 

 

הוא גם אזר אומץ, גם סיפר וגם חטף כתף קרה וסירוב במקרה הטוב,
או מכתב מעורך דין לענייני גירושים במקרה הרע או אגרוף לפרצוף.
ואז מתחיל שלב נוסף… שלב ה"מה לעזאזל אנחנו עושים עכשיו"?
הפצצה הוטלה ו… כל צד מושך לכיוון אחר ושני הצדדים מרגישים מרומים ובודדים.
אפשר לכעוס, אפשר להיפרד (זה לא קל)
ואפשר לפצוח במסע משותף, ארוך ולא קל.

כי להזיז לאנשים את הגבינה עלול ממש להפחיד אנשים:

חוסר וודאות, תחושת נטישה,
להכניס אותם לזירה שבכלל לא מדברת אליהם והם לא רוצים אותה,
תחרות לא הוגנת מול אנשים חדשים, מרגשים ונטולי משקעים ומטענים זוגיים.
זה מסע של הגדרה עצמית, חיפוש, תהיה,
הגדרה זוגית מחודשת, הגדרה משפחתית וזה אתגר לא קליל.
בכלל.
כי זה נוגע בפחדים הכי עמוקים שלנו, בהתניות החברתיות, בתחושת העצמי שלנו וזה מפחיד!!!

תקשיבו… זו טלטלה עצומה כי האדמה רועדת 10 מתוך 10 בסולם ריכטר.

ופה אני ממליצה להיעזר בליווי מקצועי,
כי גם ג'יפ שתקוע בבוץ לא מצליח לחלץ את עצמו לבד ואפילו הפוך…
הוא מתחפר יותר ויותר.
תפקיד איש המקצוע הוא לגשר, לשמור על כל אחד מהצדדים,
להיות סנגור של שניהם, ליצור מרחב בטוח להידברות,
להביא זויות נוספות, ניסיון מעשי בשטח, להתריע מראש על מוקשים וסכנות,
להציע דרכי קיצור, דרכי מילוט, לשים את הדברים בפרופורציה
ולהסתכל למציאות בעיניים.
וכמו שאפילו רופא שיניים לא יכול לעשות לעצמו טיפול שורש בשן בינה,
גם אם הוא רופא השיניים הטוב בעולם, וגם הוא ילך לקולגה שיסייע לו,
כך גם אנשים וזוגות שאין להם ידע וניסיון וכלים, עדיף שייעזרו באיש מקצוע.

ועדיף, איש מקצוע לא שיפוטי, שלא יכריח לעשות טיפולי המרה לאף אחד,

שלא יבהל ושזה לא ילחץ לו על טריגרים אישיים שמערפלים אותו

ואת הייעוץ שלו כי הוא בהיסטריה מהנושא.

 

 

 

 

צילה שנהר – יועצת זוגית אישית ומגשרת.

קליניקה בצפון בכפר ורדים ואונליין