את תלויה בו או שאת תלויה בך?

בואו נדבר על הדפוס של לעשות דברים בזוגיות כדי לקבל

אישור / פידבק / תגובה / תוצאה מבן או בת הזוג, לעומת עשייה של משהו כשמוקד השליטה הוא אני.

מאחר שעברית זאת שפה מגדרית ונמאס לי לכתוב היא / הוא, הן / הם וכו'

אכתוב על נשים אבל זה תקף גם לגבי גברים.

סבבה? לא לצלוב אותי, הנה הסברתי, אז בואו נתחיל.

בעצם עוד נקודה להבהרה.

כשאני כותבת "אני" זה לא על מערכת היחסים שלי עם משה,

זה כדי שמי שקוראת תוכל להרגיש שהיא קוראת בגוף ראשון.

אז אל תייעצו לי ללכת לטיפול או להיפרד.

נשים רבות כשמרגישות שלא מקבלות מספיק יחס,

תשומת לב, התנהגות כפי שהן היו רוצות שיתנהג

מתחילות להפעיל מניפולציות במטרה שהוא ישתנה.

אסקור כמה מניפולציות נפוצות:

1. ריצוי, ביטול עצמי, פחד מעימותים, להיות בסדר,

להיות נחמדה מדי כדי לא לעצבן אותו,

או כדי ליצור תחושה שאם אני כל כך השקעתי עבורך,

עכשיו אתה סוג של חייב לי והנה רשימת הדרישות.

2. האשמה. אתה אף פעם… כל פעם ש.. כל הזמן….

3. טוב אז ביי…

כשלא באמת הן רוצות לסיים את מערכת היחסים אלא רוצות לנער אותו,

להבהיל אותו שהנה הן הולכות ומקוות שהוא ישתנה

(וכמה מבאס לגלות שהוא לא משתנה מזה,

לא משתנה מספיק, או לא מתרגש מהמניפולציה,

או אפילו מייחל בסתר ליבו שהיא תזרוק אותו

והוא יפטר כבר ממנה בלי שהאחריות תהיה עליו).

4. תחנונים, הסברים, שיחות אינסופיות, ח פ י ר ו ת,

אבל חפירות בראבאק לא בקטנה.

ויש עוד מניפולציות.

 

כולן עם מכנה משותף אחד:

אני שמה את הכוונה שלי שהוא ישתנה ולכן אני עושה x y z ,

בוחנת את מעשיי ואולי אעשה a b c כשהכל בתכלס סביבו, הוא, לגרום לו…

בשפה מקצועית (ולא פלצנית, מיקוד שליטה חיצוני).

 

ויש עוד אופציה שהיא קלה להבנה, אבל היישום דורש לשנות את זוית הראייה.

מיקוד שליטה פנימי, להעביר את מרכז הכובד אלי.

 

מה הכוונה.

ואני לא מדברת כרגע עלי ועל החיים שלי עם משה,

אלא מדגימה הלך רוח של מיקוד שליטה פנימי.

אם אני רוצה ללכת לים ואני רוצה שבן הזוג שלי יבוא איתי

והוא לא ממש רוצה אני יכולה:

 

 

 

מיקוד שליטה חיצוני:

1. להיות נחמדה, להתחנף, להתחנחן, לשחד אותו בכל מיני דברים, להבטיח הבטחות.

2. להאשים אותו, אתה אף פעם לא בא איתי לים,

כל פעם שאני מבקשת שתעשה משהו למעני אתה לא עושה,

כל הזמן אני עושה בשבילך ומקריבה ואתה לא מקריב למעני.

3. אין בעיה, אני אלך לים, אכיר לי שם איזה חתיך עם קוביות

ואלך איתו כדי שאתה תקנא.

4. בבקשה בוא איתי לים, למה אתה לא רוצה לבוא איתי לים,

וזה מתחיל תהליך התשה עד שהוא נכנע ובא כדי לקבל שקט

(אם כי החפירות ממשיכות גם בים וגם אחרי זה

"ראית שלא היה כל כך נורא, למה כל כך התעקשת לא לבוא").

או שהוא בא לים עם פרצוף תחת ומקבל על הראש

למה הוא לא מקבל באהבה את העובדה שהכרחתי אותו לבוא.

בבסיס כל ההתנהגויות האלה יש את הנחת היסוד "אני לא מספיק טובה".

ובואו נעבור למלכות הבלתי מעורערת של מיקוד שליטה פנימי:

אני רוצה ללכת לים, בא לך לבוא איתי? לא רוצה?

בכיף, אני הולכת בכיף עם עצמי או עם חברה,

ילדים, משפחה מורחבת וכו…

ונהנית וחוזרת בכיף ומרגישה מעולה

בלי קשר לזה שהוא בא איתי או לא בא איתי.

אני לא נותנת לו בראש, לא שולחת לו סלפי עם איזה חתיך עם קוביות שיקנא,

לא נמצאת בים ועושה גוגל

"איפה כדאי לפתוח תיק גירושין: רבנות או בית משפט לענייני משפחה"

ולא מקטרת לחברה, לחתיך עם הקוביות בבטן,

ולעצמי כמה אני מסכנה וכמה הוא לא רואה אותי

ואני לא שולחת לו 800000 תמונות סלפי שלי מחייכת חיוך צבוע

כדי שיקנא ויראה כמה אני "נהנית".

אני פשוט נהנית!

בבסיס זה נמצאת הנחת היסוד

"אני מספיק טובה, הרווחה הנפשית שלי לא מושפעת יותר מדי מאנשים שהם לא אני,

לא תמיד עושים את הדברים נגדי (לפעמים כן),

אני לוקחת אחריות על המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלי

ומפסיקה להיות קורבן של נסיבות, אנשים, תפיסת חיים ומציאות

(שבתכלס כל מציאות היא פרשנות כי היא מה שאנו מוצאים בה וזה תלוי בנו)".

אז מה אתם אומרים?

מה אתם יותר? מיקוד שליטה פנימי או חיצוני?

על איזו סקאלה הייתם רוצים להיות?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צילה שנהר יועצת זוגית אישית ומגשרת

גם פולי פרנדלי

קליניקה בצפון ובכל הארץ בפגישות אונליין

0506402526

לצפייה בוידאו – הזוגיות שלך עם הגוף שלך יש ללחוץ כאן