ניפרדות וקנאה בזוגיות פתוחה.
אחד התרגילים שעוזרים לזוגות להתמודד עם נושא הקנאה כשפותחים את הזוגיות זה לזכור שלפני שהפכו לזוג, לפני שהפכו להורים או למשפחה, קודם כל הם עמדו ברשות עצמם.
כשזוג מתמודד עם פתיחת הזוגיות זה בדרך כלל אחרי קילומטראז' כלשהו בזוגיות שלהם
(אלא אם כן שמו את זה לגמרי מההתחלה, כמו בפרק ב' למשל, או מנהלים אורח חיים פוליאמורי גם כרווקים).
ולאחר שזוג עובר קילומטראז' כלשהו לפעמים קשה להם להיזכר איך היו פעם, לפני הזוגיות הנוכחית.
הרי אף בן אדם, לא נולד נשוי, ואף אדם לא נולד נשוי עם ילדים, נכון?
כל אדם מתחיל את דרכו עם עצמו, מגשש ומארגן את דרכו בעולם.
קוראים לזה "ניפרדות", היכולת להיות אוטונומי גם בלי זוגיות
והכי טוב זה לשמר את הניפרדות גם בתוך זוגיות.
אבל מה קורה בפועל?
אנשים נכנסים לתוך זוגיות ומיד מתחילה מערכת של תלות הדדית, ציפיות,
אכזבות, זמן ביחד, מטרות משותפות, ריצה קדימה, סדר יום עמוס, הסכמים, שיחזור זוגיות מבית ההורים.
הם מיד נכנסים למסלול ושכחו שפעם הם היו בניפרדות.
הם אוהבים, מוותרים על החופש, הזמן הפנוי שהיה להם כשהיו לבד,
שומרים את גופם, רגשותיהם, מיניותם רק לזוגיות.
כשפותחים את הזוגיות או אפילו רק מדברים על זה,
עולה בצורה חדה וברורה הצורך "בניפרדות", לחקור לבד מערכות יחסים,
לפתוח את הלב לאדם אחר שלא נמצאים איתו בזוגיות ראשית, לחקור מינית,
להתרגש מאנשים חדשים, להיזכר מי הם היו פעם לפני הילדים, השחיקה היומיומית.
וזה נותן חתיכת בומבה לתלות ההדדית בזוגיות המונוגמית
שאומרת שכל הצרכים כולם צריכים, אמורים וחייבים להתקיים רק בתוך הזוגיות.
כשזוכרים את הניפרדות, כשזוכרים שלפני שהיינו זוג, היינו קודם כל ברשות עצמנו,
כשמסתכלים על התמונה הרחבה יותר מאשר הקושי הנוכחי, זה מכניס לפרופורציה.
כי כשמדברים על פתיחת זוגיות, הדבר הראשון שעולה זה קנאה.
ואגב קנאה זה לא דבר רע, זה מנגנון הישרדות לגיטימי והגיוני.
ההיאחזות הזאת היא משהו אבולוציוני ומוטבע עמוק עמוק בהתנהגות האנושית.
לנכס לעצמנו רכוש, אנשים, תפיסות עולם, מיניות, ילדים, זוגיות, כסף, עבודה, הישגים, אגו…
תחושת הניפרדות עוזרת לנו להיזכר שאנחנו עומדים קודם כל ברשות עצמנו.
שיש לנו עמוד שדרה, גם אם התרגלנו להישען על אדם נוסף.
שהעוצמה האמיתית היא לזכור שאנחנו יכולים להיות בעד עצמנו גם אם הזוגיות עוברת טלטלה.
אחת השאלות הקשות שאני שואלת בקליניקה היא :
ואם בן / בת הזוג שלך ימות היום, מה תעשה / תעשי?
ואחרי שאנשים אומרים: אתאבל, אבכה, אכנס לדכאון, לא אתפקד, אתפרק…
הם מגלים שהם בסופו של דבר יעמדו על הרגליים וישתקמו מזה.
כי לא משנה מה, בסופו של דבר אנחנו נמצאים בנפרדות גם אם אנחנו בזוגיות.
אז תזכרו:
אנחנו לא נולדנו בזוגיות
הזוגיות הגיע בשלב מאוחר יותר של חיינו
זוגיות היא לא (אמורה להיות) כל חיינו, יש לנו עוד תחומים בחיים שיכולים לתת לנו אנרגיה, בטחון ויציבות.
זוגיות לא מבטיחה בטחון לתמיד.
כדאי לנו לסמוך על עצמנו שמה שלא יקרה בסופו של דבר נדע לעמוד על הרגליים.
קנאה היא רגש לגיטימי.
לזכור שאנחנו אנשים נפרדים עוזר להתמודד עם רגש הקנאה.
כי אם מישהו בזוגיות רוצה לפתוח את עצמו לחוויות חדשות, זה לא בהכרח אומר שאנחנו לא טובים,
לא מעניינים, לא רלוונטים, לא שווים, לא ראויים, זה לא אומר שנכשלנו.
