למה אנחנו רודפות, רוצות, דווקא את מי שלא רוצה אותנו?

אשה עצובה בפינה

במילה אחת – נטישה.

בשתי מילים – חרדת נטישה.

בשלוש מילים – אגו וחרדת נטישה.

אנחנו כבני אדם יצורים חברתיים, זה אבולוציוני,

אנחנו חייבים להרגיש חלק ממשהו כדי להרגיש שווים, ראויים, שיש תוקף לקיומנו.

ברגע שמישהו לא רוצה אותנו זה מערער אותנו.

מתחילות מחשבות של קולות האופל בתוכנו :

החשיבות העצמית והטורפת הפנימית.

מה בי לא בסדר שהוא לא רוצה אותי?

אולי אשתנה בשבילו?

האם עשיתי משהו לא בסדר?

לא אוהבים אותי.

אני לא מספיק טובה.

בן זונה, איך הוא מעז לא לרצות אותי אני הרי מרכז העולם (הפרזה).

אף אחד לא רוצה אותי וכולם נוטשים אותי (החסרה).

אני לא שווה שום דבר בלי חבר, זוגיות, בעל.

אעניש אותו, אתנקם בו, אהרוס לו את החיים,

הוא פגע בי ואפגע בו שבעתיים ואני יודעת בדיוק מה נקודות התורפה שלו. (החשיבות העצמית).

הוא עוד יתחנן לחזור אלי ואז אזרוק אותו לאחר שיתאהב בי.

אם לי לא טוב, גם לו לא יהיה טוב.

 

 

 

 

 

 

 

 

מוכר לך יקירה?

כל אשה שגבר לא חזר אליה אחרי דייט ראשון, סקס ראשון, בגד בה,

התגרש ממנה מרגישה ככה ואפשר להבין זאת כי אנחנו מתוכנתות

להיאחזות באנשים אחרים כדי להרגיש מלאות, לא חסרות,

כדי לרפא את הכאב, חוסר השקט, הפחד, הנטישה,

חוסר הוודאות שממלאים את העולם שלנו.

בהתאהבות אנחנו נפתחות, פותחות את הלב, את הנשמה,

את הגוף ונמצאות שם חשופות וזה כואב כשאנחנו נפגעות.

ממש כואב.

 

 

 

 

 

 

זה לא משנה אם אנחנו מונוגמיות, פוליאמוריות או סתם מחפשות סטוץ,

משהו בתוכנו נקשר ואנחנו רוצות להרגיש מחוזרות, אהובות, מושכות, רלוונטיות.

והאתגר הוא דווקא לתת תוקף לאגו שלנו

שההוא שלא רוצה אותנו עוד יתחנן שנסכים להחזיר אותו ואז האגו מרגיש ממש שווה.

אבל כל זה לכאורה…

כי אם מישהו לא רוצה אותנו, נכון שזה יושב לכולנו על הנטישה,

האגו הפגוע, הטורפת הפנימית והחשיבות העצמית, אבל זה בית סוהר עבורנו.

הכעס, המתח, המניפולציות כדי להחזיר אותו, הכמיהה, הבכי,

השיחות הבלתי פוסקות עם חברות, המחשבות שלא מרפות…

אמאל'ה, זה קשוח, מעייף, שודד אנרגטית ורגשית ומתיש.

ואנחנו עסוקות בשימור ישן ולא עובד במקום להפנות את האנרגיה לדברים חדשים ומעניינים.

אנחנו רבות עם הדלת הסגורה כדי להוכיח לעצמנו שנצליח לפתוח או לפרוץ אותה,

במקום לראות דלתות אחרות שיש בחיים שלנו ויש!!!

אנחנו נאחזות בישן, במקום להיפתח לחדש, רענן, שונה.

כשדלת נסגרת אין טעם לריב איתה, לכעוס עליה, להאשים, להלקות את עצמנו.

אפשר לרשום את רשימת הלקחים והתובנות שלמדנו,

להודות על ההתנסות ולשחרר אותו לדרכו וגם אותנו.

במקום היאחזות לבחור בזרימה.

במקום רעל ומים מעופשים, לבחור במעיינות זכים ונובעים.

במקום להיות תגובתיות ורודפות, להיות אלה שנמצאות בשלווה על מקומנו ומתבוננות בחן,

בחסד וברחמים על המתרחש.

 

 

 

 

 

 

 

 

וזה גם שיעור מעולה לאגו ולחשיבות העצמית.

כמו שלא כולם מתאימים לנו וזה בסדר, כך גם אנחנו לא מתאימות לכולם וגם זה בסדר.

לנו יותר קל לעשות את מה שאנחנו לא אוהבות שעושים לנו.

אז היום את:

מרסנת את האגו.

תופסת את עצמך בידיים ומחזיקה את עצמך קצר.

את לא מסכימה לעצמך להיכנע לביצה הטובענית של הקורבנות והנקמנות והרגשות הקשים האלה.

את מודה על ההתנסות ועל השליח.

את כותבת את רשימת הלקחים שלמדת.

את בודקת מה כן פתוח בפניך במקום לריב עם דלת סגורה.

את מחבקת את עצמך חזק חזק וממשיכה הלאה.

אני פה אם את צריכה עזרה.

אני מזמינה אותך להגיב לי ולכתוב לי מה את חושבת על זה.

הכנתי עבורך מדריך מעולה עם 10 הכלים הכי מזוקקים שלי שיעזרו לך להפוך את בן הזוג

לחבר הכי טוב שלך

פשוט לחצי כאן

 

 

 

 

 

 

 

צילה שנהר – יועצת זוגית אישית ומגשרת.

קליניקה בצפון בכפר ורדים ואונליין מכל מקום בארץ ובעולם.

מסייעת לגברים, נשים זוגות

למצוא זוגיות, פרק ב', שיקום זוגיות אחרי בגידה, איך לפתוח את הזוגיות, איך להתאושש אחרי פרידה.

המסרים שלי מדברים אליך? אשמח לעזור

רוצה לדבר איתי?

לפגישת היכרות 0506402526

 

 

 

 

 

טיפול זוגי, ייעוץ זוגי, בצפון, אונליין, קליניקה, בגידה, משבר, אהבה, מיניות, זוגיות, גבר בוגד, אשה בוגדת, בגידות, נישואין, גירושים, איך להתמודד עם בגידה, בעלי בוגד, איך לגלות בגידה